פרויקט גמר פנימי בתחום השיווק על עמותת האחים שלנו:

בסמסטר הראשון של השנה האחרונה והשנה האחרונה בתואר עברנו כל הסטודנטים שבחרו את תחום ההתמחות של עולם השיווק, הפרסום ויחסי הציבור ללמוד קורס בשם "העצמה חברתית באמצעות הרשת" אותו מלמדת ד"ר רות אבידר. מטרת הקורס הייתה לקחת את כל מה שלמדנו לאורך השנתיים הראשונות של התואר ולהביאו לידי ביטוי. במסגרת פרויקט הגמר התבקשנו לבחור עמותה אליה אנו רוצים לחבור בשביל לעזור להם בעבודת השיווק של העמותה.

בעקבות קרבה אישית לעולם השכול היה לי ברור שאני רוצה להצטרף לעמותה שעוסקת בדיוק בנושא זה וכך היה. הצטרפתי לעמותת "האחים שלנו". מדובר בעמותה למען אחים ואחיות שכולים אותה הקים אליסף פרץ, אחיהם הצעיר של אוריאל ואלירז פרץ ז"ל ובנה של כלת פרס ישראל מרים פרץ יחד עם עוד כמה אחים ואחיות שכולים וגם עם כאלה שאינם שכולים.

עמותת האחים שלנו הוקמה על מנת להעביר את הסיפורים על ההתמודדות עם השכול בקרב האחים והאחיות השכולים בישראל. סיפורים אלה כמעט ולא נשמעו עד היום. לרוב בימי הזיכרון דיברו על ההתמודדות של ההורים השכולים שאיבדו את ילדיהם דיברו על ההתמודדות של האלמנות שאיבדו את הבעלים שלהן וגם על היתומים שאיבדו אב או אם בעוד שהסיפורים של האחים והאחיות נדחקו הצידה.

התחלתי את הפעילות בעמותה בסוף חודש אוקטובר, אז יצרתי קשר עם נוי פרי שאיבדה את אחיה הצעיר במבצע צוק איתן. נוי הייתה אחראית עלי לאורך כל הפעילות בעמותה. יחד עם נוי ועם מיכל שהייתה אמורה לנהל את העמותה ניהלנו שיחה ובה דיברנו על מצב העמותה כרגע ועל המטרות והיעדים שלנו בעמותה בשנה הקרובה לקראת יום הזיכרון.

כמה שבועות לאחר שיחה זו ניהלנו עוד שיחה והפעם יותר רצינית יחד עם נוי ועם שני שנכנסה בתור מנהלת העמותה החדשה. בשיחה זו התחלנו לדבר יותר ברצינות על היעדים ומטרות העמותה ועל הדרכים השיווקיות דרכן נשיג את היעדים שהצבנו לעצמינו.

המטרות שהעמדנו לפנינו היו: העלאת המודעות לעמותת האחים שלנו, העלאת המודעות להתמודדות עם השכול בקרב האחים והאחיות השכולים וצירוף של כמה שיותר אחים ואחיות שעוד לא הצטרפו לעמותה. המודעות לסיפורי ההתמודדות של האחים והאחיות השכולים נעשים דרך מפגשי זיכרון אותם מבצעים האחים לקראת יום הזיכרון.

הטקטיקה השיווקית להשגת המטרות הייתה למצוא כמה שיותר קבוצות פייסבוק העוסקות בשכול וגם כאלה שלא, כולל דף העמותה כאשר בקבוצות פייסבוק אלה נעלה כמה שיותר פוסטים אותם נבנה לאורך הפעילות בעמותה כדי להעלות מודעות לעמותה.

הפעילות בעמותה התחילה באופן רשמי בתחילת חודש מרץ דרך כנס הכרות אותו הכינה העמותה. בכנס הכרנו את צוות העמותה: אליסף פרץ, שירן מנהלת מחלקת מתנדבים, שני מנהלת העמותה ואת שאר המתנדבים בעמותה. במהלך הכנס הסבירו לנו על מהות העמותה ומטרותיה, איך תתבצע הפעילות בפועל ומה כל אחד יעשה, עברנו פעילות הכרות ולא פחות חשוב הסבירו לנו שנכון שהעמותה עוסקת בעולם השכול ולכן זה בסדר אם מידי פעם יהיה לנו קשה וזה בסדר אם מידי פעם יעלה לנו זיכרונות מאנשים קרובים שאיבדנו, אך מה שחשוב להם ללמד אותנו בעמותה זה איך ניתן לייצר סיפור שעוסק באובדן ולהעביר אותו לסיפור מעורר תקווה.

קצת אחרי פסח העמותה ביצעה כנס נוסף, כנס טכני שעסק בהסבר על אתר העמותה ועל ביצוע הפעילות בפועל ולאחר הכנס התחלנו רשמית בעבודה המרובה שהייתה בעמותה כל אחד בתחומו.

פעילות העמותה התחלקה לכמה תחומים: טלפונים וליווי של האחים והאחיות השכולים, עבודת שיווק ועבודה מנהלתית שכללה המון תיאומים של העמותה מול גורמים שונים והכל בשיתוף פעולה מול צוות העמותה המדהים.

בהתחלה עסקתי רק בעבודת השיווק של העמותה דרך קבוצות פייסבוק שונות: בחרתי קבוצות פייסבוק שונות העוסקות בשכול וגם כאלה שאינן עוסקות בשכול, לאחר מכן התחלתי לבנות פוסטים שונים המתאימים לשיווק העמותה כאשר כל פוסט עבר אישור של צוות העמותה. תדירות הפוסטים הייתה בהתחלה אחת ליומיים שלושה וככל שהתקרבנו ליום הזיכרון תדירות הפוסטים עלתה לפעם ביום ואפילו פעמיים ביום.

ככל שהתקדמנו קצת יותר לקראת יום הזיכרון והזמן נהיה קצר ולחוץ, הבנתי שהעמותה קצת בקשיים וצריך לתת יד בעוד דברים. ישר החלטתי שאני נותנת יד ועוזרת בהכל: עניתי על מיילים, עזרתי בתיאום של אירועים שביצעה העמותה מהשבועיים שלפני יום הזיכרון ועד יום הזיכרון עצמו, המון עבודה מנהלתית שכללה טלפונים מול שירן ושני שניהלו את העמותה ואת מחלקת המתנדבים.

העבודה בעמותה ובעיקר בשלושה שבועות שלפני יום הזיכרון, הייתה עבודה אינטנסיבית מסביב לשעון אבל היא הייתה עבודה מספקת, מעצימה ומלמדת, כאשר לאורך כל העבודה תמיד הייתה אוזן קשבת מכל צוות העמותה המדהים.

התוצאה הסופית של העבודה בעמותה הייתה מפגשי זיכרון רבים שהתקיימו גם באופן פורמאלי וגם דרך הזום משבוע לפני יום הזיכרון ועד יום הזיכרון עצמו, כאשר במפגשים אלה כל אחד מהאחים והאחיות השכולים סיפרו כל אחד בדרכו על עצמם, סיפרו על האחים שלהם, על מערכת היחסים המיוחדת שהייתה בניהם לבין האח שנפל וכמובן סיפרו על ההתמודדות שלהם כאחים- התמודדות שאנחנו קוראים לה בעמותה החיים שלפני ואחרי.

היום כמה חודשים אחרי סיום הפעילות בעמותה ואולי לקראת המשך פעילות בעמותה בחודשים הקרובים אני יכולה להגיד כמה דברים: דבר ראשון בהקשר לקורס- אני חושבת שהקורס נתן הזדמנות לעשות בפועל את כל מה שלמדנו לאורך כל התואר, אני אישית למדתי המון גם על איך משווקים ארגון ועל עבודת תיאום בתוך ארגון ולכן אני ממליצה בחום לכל מי שבתחום השיווק ויעבור את הקורס אצל רות לבחור בעמותה המדהימה הזו.

דבר נוסף שהבנתי לאחר הפעילות בעמותה הוא שאם חשבתי שאני יודעת המון על עולם השכול ואם חשבתי ששמעתי המון סיפורים בגלל שאני הולכת לאזכרות מגיל קטן, לאחר הפעילות בעמותה הבנתי איך אפשר לקחת נושא כזה רחב שהמדינה מתמקדת בו יום אחד בשנה אבל להסתכל עליו מנקודות מבט מאוד מאוד שונות.

אחד הדברים הכי מדהימים שלמדתי בעמותה הוא איך אפשר לקחת סיפור על אובדן ועל התמודדות ולהעביר אותו בצורה שתוציא אנשים עם המון תקווה. כמו שאליסף אמר לנו כל הזמן בעמותה "הכי חשוב זה לדעת איך לספר סיפור"

הדבר הכי חשוב שקיבלתי מהעמותה הוא הכרות עם אנשים מדהימים ומעוררים השראה, שלאורך כל הפעילות בעמותה היו אוזן קשבת ונתנו לנו אישור כמעט לכל דבר שרצינו לעשות ולהם מגיעה התודה הענקית: אליסף פרץ- אחיהם הצעיר של אוריאל ואלירז פרץ ז"ל שהקים את העמותה ונתן לנו יד חופשית כמעט להכל, באמת שאין אנשים כאלה.

נוי פרי- אחותו של סמ"ר טל יפרח, נוי היא חלק מהצוות המנהל של העמותה ואיש הקשר שלי מטעם העמותה. נוי היא בן אדם זהב מודל להערצה באיך להתמודד ובאיך לעשות דברים בצורה מסודרת, מושקעת וברמה הכי גבוהה שיש.

שירן לזרוביץ'- מנהלת מחלקת מתנדבים ואחד האנשים שהיו איתי הכי בקשר בשבועיים שלפני יום הזיכרון. שירן בן אדם מדהים ואכפתי, דאגה לכל אחד מהמתנדבים גם בשעות לא שעות, לא מובן מאליו בכלל.

שני רווה- מנהלת העמותה ואחד האנשים הכי מדהימים שהכרתי. הרבה מהעבודה הנוספת שביצעתי בעמותה חוץ מעבודת השיווק נעשו מול שני וגם באכפתיות ואוזן קשבת בשעות לא שעות.עמותת האחים שלנו היא עמותה מדהימה, ממליצה לכולם להיכנס לעמוד היוטיוב ולעמוד הפייסבוק ולראות קצת ממה שנעשה בעמותה עד היום וכמובן אני ממליצה בחום להצטרף לפעילות העמותה.

כי כמו שלמדנו בעמותה "האחים שלנו ציוו לנו את החיים בחייהם יותר מאשר במותם". קרדיט: האחים שלנו.