מיליקה קפלונסקי
מכירים את המשפט הנדוש שאומר שאנחנו לומדים להעריך משהו רק כשאנחנו מאבדים אותו? אין משפט שיוכל לתאר את הרגשות שלי בצורה מדויקת יותר כרגע. לפני שנה וחצי, המחשבה על כך שאוכל לבלות ימים שלמים עם בן זוגי בדירה שלנו, להתעורר חצי שעה לפני שיעור או לקבל משכורת מבלי לעשות כלום הייתה בגדר חלום רטוב. היום, זו המציאות שלי.
משבר הקורונה, כשמו כן הוא, הביא למשברים רבים. עם זאת, הוא הביא גם להגשמת כל חלומותיי. כך חשבתי לפחות. אני זוכרת בבירור את היום שבו הודיעו בחדשות על הסגר הראשון. זה היה השבוע השני ללימודיי בסמסטר ב' במסגרת המכינה. אני זוכרת שהתעוררתי בבוקר והרגשתי מאושרת! לא הייתי צריכה להכניס ספרים לתיק, לא הייתי צריכה להכין כריך להפסקת הצהריים, לא הייתי צריכה להתלבש, להתאפר, לנעול נעליים, לנסוע באוטובוס הצפוף והמחניק למכללה ולחזור מותשת מיום לימודים ארוך וקשה.
בסוף השבוע, לא הייתי צריכה לצאת לעבודה. ביקשו ממני למלא מספר טפסים והנה, בעודי זרוקה על הספה בסלון וצופה בטלוויזיה, קיבלתי הודעה על כך שדמי אבטלה בדיוק הועברו לחשבוני. חלום! זכיתי לקרוא ספרים שהמתינו לי בסבלנות על המדף, זכיתי לצפות בכל הסדרות שהבטחתי לחבריי שאצפה בהן, זכיתי לבשל את כל המאכלים שדורשים זמן עבודה של יותר משעה, זכיתי לנוח מהשגרה העמוסה, לבלות זמן איכות עם בן זוגי ולסדר את כל המגירות שתכננתי לסדר בפסח הבא.
"זכיתי לקרוא ספרים , זכיתי לצפות בכל הסדרות , זכיתי לבשל את כל המאכלים שדורשים זמן עבודה של יותר משעה". תמונה: Pexels.com
עבר יום, שבוע, חודש, חודשיים ושלושה, אך המצב לא השתנה. כבר לא נותרה פינה בדירה שלא ניקיתי, לא נשאר מתכון שלא הכנתי, אין עוד סדרה שבה לא צפיתי ואין ספר שלא קראתי. התחלתי להתגעגע ללקוחות המעצבנים בעבודה, לימים הארוכים במכללה, לנסיעות הצפופות באוטובוס, לחברים, למשפחה, לקניונים, למסיבות ואפילו לחדרי הכושר.
החיים שלי נכנסו ללופ אינסופי, בדומה למהדורת החדשות. מדברים על אותם הדברים, עושים את אותם הדברים, היום מרגיש כמו אתמול, אתמול ירגיש כמו מחר. העולם קורס בעוד שאני יושבת בחדר, לבושה בפיג'מה ומנסה להספיק ולסכם את החומר שהמרצה מעביר ב"זום". שמרתי על ריחוק חברתי, התחסנתי והמסכה על פניי הפכה לאקססורי תמידי. אני מודה על פסק הזמן שקיבלתי, אך הוא הספיק לי. אני מוכנה לחזור לשגרה.
העולם קורס בעוד שאני יושבת בחדר, לבושה בפיג'מה ומנסה להספיק ולסכם את החומר שהמרצה מעביר בזום". תמונה: Pexels.com
הכותבת הינה סטודנטית שנה א' בחוג לתקשורת באקדמית עמק יזרעאל