ה-14.8.2020 יהיה תאריך שכל אוהד כדורגל יזכור. התאריך שבו נפל דבר בכדורגל העולמי. היום שבו באיירן מינכן פירקה לגורמים עם שמיניה מהדהדת את ברצלונה הגדולה. ברצלונה תצטרך לעבור חריש עמוק על מנת לחזור להיות תחרותית. אין אחד כמעט שלא יסכים על כך שזאת הקבוצה החלשה ביותר של ברצלונה ב15 שנים האחרונות. הרבה מאוד מדובר על כלל סגל השחקנים אבל משום מה מי שיוצא תמיד נקי זהו לאו מסי, אולי גדול השחקנים בכל הזמנים, שאם נהיה אמיתיים לרגע, מאז שנת 2011 הוא לא מגיע לרגעים הגדולים. כן, הוא עדיין רמה מעל כולם, אבל איכשהו בעשור האחרון הוא תמיד נחנק ברגע האמת. גם בזכייה בליגת האלופות ב2015 מסי לא כבש בגמר. אז, לברצלונה היו עוד שחקנים בשיא כושרם, כיום לברצלונה אין יותר מידי מה להציע, וכשאין את מסי אז זאת קבוצה בינונית ומטה. אבל זה יהיה חטא להתייחס רק לברצלונה אחרי משחק כזה. חייבים גם להתייחס לצד השני. באיירן מינכן זאת פשוט מכונה משומנת. הקבוצה הבווארית התחילה את העונה בצורה לא טובה. פיטרה את המאמן ומינתה לתפקיד המאמן את האנזי פליק. פליק היה בחור אלמוני מאוד עד למינוי, באיירן זאת הקבוצה הראשונה שנמצאת בליגה ראשונה כלשהי אותה הוא מאמן. אך ההימור על פליק הוכיח את עצמו, ומאז מונה לתפקיד באיירן פשוט לא עוצרת. לרוב בכדורגל, הקבוצה ששולטת פחות בכדור רצה יותר, הגיוני בסך הכל, הרי היא רודפת אחרי הכדור. אך הנתון המדהים מהמשחק הזה היה ששחקני באיירן רצו במצטבר יותר מתשעה קילומטרים מאשר שחקני ברצלונה. הלחץ של הגרמנים היה פשוט מטורף, והתוצאה עוד משקרת ויכלה להיות הרבה יותר גבוהה. בכושר הנוכחי באיירן מינכן נראית בלתי ניתנת לעצירה, והכדורגל שלה הוא תאווה לעיניים. אין ספק שבעוד כשלושים שנה כל אוהד כדורגל יזכור בדיוק איפה הוא ראה את המשחק הזה.
ביום חמישי נוכחנו לגלות על הסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות. יש כאלו הקוראים לזה נורמליזציה ויש כאלו הקוראים לזה הסכם שלום. אבל זה החלק הפחות קריטי. היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות קיימים כבר שנים רבות מתחת לפני השטח. אבל ההודעה הרשמית הזאת היא בכל זאת חשובה. המדינה מהמפרץ נחשבת כאחת מהכלכלות החזקות בעולם, עתודות הנפט שלה מהגדולות בעולם. בכך שהיחסים עברו למישור הגלוי יש פה פתח כלכלי גדול מאוד למדינת ישראל. כחלק מההסכם דובר על כך שנתניהו החליט לוותר על הסיפוח תמורת אותה יציאה מהארון של היחסים. גורמים פוליטיים מימין תקפו את נתניהו על ההסכם, ועל כך שוויתר על הסיפוח, על כך שהפר את הבטחת הבחירות שלו בכל שלושת מערכות הבחירות. קשה להיות מופתעים מכך שנתניהו הפר את אותה הבטחה, זה ידוע לכל שנתניהו לא כל כך מקיים את ההבטחות שלו. דבר נוסף זה שנתניהו פשוט שיקף את השקפת עולמו. נתניהו בתוך תוכו באמת מאמין בפתרון שתי המדינות, לכולנו זכור נאום בר אילן שבו הוא דיבר על הנושא ואמר שזה הפתרון. בעשור האחרון שבו נתניהו הוא ראש הממשלה, הוא הקפיא את הבניה בהתנחלויות פעם אחר פעם, ככה שהוויתור על הסיפוח לא צריך להפתיע אף אחד. ישנם קולות שאומרים שההסכם הזה פירק את הקונספציה ולפיה שלום עושים תמורת שטחים. אז צר לי להגיד לאותם אנשים, ההסכם הזה ממש לא פירק את הקונספציה. שלום תמורת שטחים עושים עם מדינה שכנה, ולא עם מדינה שמעולם לא נלחמה נגדך ושמרוחקת מרחק של יותר משלוש שעות טיסה.
הרבה דברים אפשר לומר על נתניהו. חלק יגידו שהוא מושחת, שקרן, רמאי, גנב. חלק יגידו שהוא המלך, שהוא הכי טוב, המשיח של העם היהודי. על דבר אחד לאף אחד אין ספק, מדובר פה בגאון. נתניהו מבין שתקופתו כראש ממשלה לא תמשך עוד זמן רב, זה יכול לקחת עוד חודשיים, עוד שנה ואולי עוד שלוש שנים. נתניהו רוצה להיכנס לספרי ההיסטוריה העולמית, בשביל דבר כזה לא יעזור לנתניהו שהוא יהיה ראש הממשלה שכיהן הכי הרבה זמן במדינה קטנה במזרח התיכון, ובטח ובטח שלא הסיפוח. נתניהו מבין שבשביל להיכנס באמת לליגה של הגדולים, לליגה של המנהיגים שזוכרים בכל העולם, צריך לעשות שלום. הדרך לתהילת עולם עוברת בפרס נובל לשלום.
ממש שעה לפני ההודעה על ההסכם עם האמירויות יצאה הודעה חריגה מחיל האוויר. בהודעה נמסר שבתוך שנתיים השמדנו שליש ממערך ההגנה האווירית של הסורים. עוד נמסר שכ-4239 טילים נורו על ידי חיל האוויר הישראלי כנגד 955 מטרות שונות בסוריה. השאלה הגדולה היא מה היה דחוף לפרסם את המידע הזה? מה עם העמימות? יכול מאוד להיות שנתניהו הוא זה שהורה על הפרסום הזה כיוון שידע על ההודעה שאמורה להתפרסם בסמוך, ככה שכלי התקשורת בישראל ובסוריה לא יתייחסו בכלל להודעה של חיל האוויר, אך המשטר הסורי כן יקבל את המסר. אני חושב שבמקרה הזה יהיה ראוי לשמור על העמימות של המבצעים וזאת על מנת למנוע דם ישראלי.
אם יש משהו שכמעט כל התקשורת הישראלית מפספסת ומפשלת בו די בגדול, זה סיקור האירועים בבלארוס. במרחק של שלוש וחצי שעות טיסה מכאן (ממש דומה למרחק של איחוד האמירויות), במדינה שעשרות אלפי עולים הגיעו ממנה לישראל מאז התפרקות ברית המועצות, מתרחשת דרמה. יש שיאמרו היסטוריה. כבר כמעט שבועיים שאזרחי בלארוס מפגינים בהמוניהם נגד הרודן אלכסנדר לוקשנקו, המכונה "הדיקטטור האחרון של אירופה", ששולט במדינה יותר מ-26 שנים. בבחירות שנערכו לאחרונה הרודן השנוא קיבל יותר מ-80% מהקולות, למרות שקשה לאתר אנשים שבאמת הצביעו לו. הטענה שהבחירות היו מזויפות היא די ברורה ולעם הבלארוסי פשוט נמאס. הפגנות שקטות בהשתתפות מאות אלפי אזרחים מתרחשות בכל נקודה במדינה, החל מעיר הבירה מינסק ועד לכפרים קטנים בפריפריה. כמעט כל התאגידים הממשלתיים מושבתים בגלל שעובדיהם נטשו את העמדות והצטרפו למפגינים. האלימות של כוחות הביטחון כנגד המפגינים היא קשה מאוד, ברשת ישנם תיעודים רבים של אירועים שבהם שוטרים רעולי פנים יורדים מרכבים משוריינים ומפוצצים עם אלות עוברי אורח שבכלל לא הפגינו, אלא סתם היו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. תיעודים של מתקני הכליאה של המשטר המפוצצים עד אפס מקום, שמתוכם בוקעות צרחות של העצורים בזמן העינויים שהם עוברים. גם מבתי החולים העדויות לא מפסיקות לזרום. פצועים מספרים על "הטיפול המיוחד" של כוחות הביטחון (מעצר בתת תנאים, מניעת מזון ושתייה, קללות ואיומים, וכמובן אלימות קשה), ומציגים למצלמה תפרים ושטפי דם ענקיים בכל חלק אפשרי בגוף. אז נכון שמדובר "רק" בבלארוס ולא במדינה יותר "סקסית" לסיקור. אבל עדיין יש פה סיפור גדול עם פוטנציאל השלכות כלל עולמי שכלי התקשורת פשוט לא יכולות להתעלם ממנו.
*הכותב הינו סטודנט לתקשורת בשנה ב' במכללת עמק יזרעאל.