מערכת (האין) בריאות

בשנים האחרונות בישראל ישנה תופעה שחוזרת על עצמה כל חורף. בתי החולים לא עומדים בעומס וחולים רבים שוכבים במסדרונות. בתי חולים מסוימים מגיעים ל-200% תפוסה ואחרים נמצאים במצב טוב שבו יש רק 120% תפוסה. סיפורים של רופאים על כך שהם פשוט לא עומדים בעומס נשמעים כל הזמן, כך גם הסיפורים על ההמתנה הארוכה והמייגעת במיון עד שיראה אותך רופא. אך באותה מהירות שבה בתי החולים מתמלאים בחורף, כך גם הידיעה הזאת חולפת ליד מקבלי ההחלטות במדינה. בואו נגיד את האמת, מערכת הבריאות הישראלית סובלת כבר שנים מהזנחה רצינית ועכשיו בעקבות משבר הקורונה הכל פשוט מתפוצץ.

בעשור האחרון במרבית מהזמן (למעט שנה וחצי של ח"כ יעל גרמן כשרה) לא היה באמת שר בריאות במשרה מלאה. תמיד זאת הייתה קומבינה בצורה של סגן שר. האם דבר כזה יכול היה לקרות גם במשרדים כמו הביטחון, המשפטים או ביטחון פנים? אני בטוח שכולנו יודעים שלמשרדים אלו לא היו נותנים שר שהוא בעצם סגן שר. לצמרת המדינית קל להתעסק בביטחון, הרי זה מה שמוכרים כל היום לציבור, וזה מה שהתקשורת מתעסקת בו. אך האם העיסוק בבריאות פחות חשוב? כנראה שהתשובה היא כן עבור מקבלי ההחלטות.

הערכות מדברות על כך שיש חוסר של למעלה מ-13 מיליארד שקל לתקציב הבריאות. אבל ככה זה שעסוקים בהכל חוץ מבבריאות. האם לא היה אפשרי לקנות חמש צוללות חדשות ולא שש, ואת הכסף של הצוללת הנוספת להעביר לתקציב הבריאות? כנראה שלא. כי כמו שאמרנו, קל להתעסק ולהציב על סדר היום את הנושא הביטחוני. בישיבות של אישור תקציב המדינה לשנת 2017, קיבלו חברי הקואליציה סכום של 235 מיליון שקל שאותו הם יכלו לחלק כראות עיניהם. כל זאת נעשה על מנת שיתמכו בהעברת התקציב. האם לא היה עדיף לקחת את הסכום הזה ולתת אותו כתוספת למערכת הבריאות? כנראה שזה לא היה מספיק חשוב לחברי הקואליציה דאז.

משנת 1980 ועד היום נבנו בישראל שני בתי חולים בלבד או בעצם אחד וחצי אם נרצה להיות מדויקים יותר. בית החולים מעייני הישועה בבני ברק שהוקם בשנת 1990 הוא בית חולים מצומצם יחסית ועיקר פעילותו היא בתחום מחלקת היולדות. בנוסף הוקם בית החולים אסותא באשדוד שהתחיל את פעילותו כחלק פרטי וחלק ציבורי ורק לאחר פתיחתו החליטה המדינה לשלם סכום של למעלה מ-300 מיליון שקלים על מנת שהוא יהיה בית חולים ציבורי בלבד.

לפי נתוני ה-OECD, בישראל יש 3 מיטות אשפוז על כל 1000 איש, זאת לעומת 4.8 בשאר מדינות ה-OECD, ו-5.6 מיטות בשאר המדינות שיש להן מערכת בריאות דומה לשלנו. במדינות אלו, היחס של מיטות אשפוז של טיפול נמרץ, עומד על עשרה אחוזים מסך המיטות, ובארץ הוא עומד על חמישה אחוזים בלבד. כמו כן, מדינת ישראל היא המדינה שתפוסת המיטות בה היא הגבוהה ביותר ביחס למדינות הOECD- למעט אירלנד (ותודה רבה לאירים החביבים). בשנת 2016 עמדה התפוסה של מחלקות האשפוז בישראל על 94 אחוזים, זאת לעומת 75 אחוזים בלבד במדינות ה-OECD.

דבר נוסף שהמדינה תקועה בו הרחק מאחור זה כמות הרופאים. כמעט בכל תחום של הרפואה יש מחסור במומחים. כמה רופאים חסרים? לפי הערכות, מדובר באלפי מומחים במערכת: פנימאים, רופאי משפחה וילדים, גריאטריים ופסיכיאטריים, מרדימים ועוד אחרים. למחסור הזה שגם ככה קיים תוסיפו את הנתון שכמחצית מהרופאים בישראל עברו את גיל 55 ומתקרבים לגיל הפנסיה ותבינו כמה הבור גדול. אבל אל תבינו לא נכון, במדינת ישראל יש הרבה מאוד רופאים צעירים, אך אין תקנים לאותם רופאים, ותקנים זה עניין של תקציב כמובן. בשנת 2017 קיבלו 1700 רופאים חדשים את האישור לעסוק ברפואה, אך כמות התקנים להתמחויות עומד על 1100. כלומר בכל שנה מתווספים עוד 600 רופאים שרק רוצים להתחיל לעבוד. כנראה שכיום מדובר כבר על אלפי רופאים כאלו.

הכשרה של רופא זה לא עניין של מה בכך. הכשרה של רופא שסיים את לימודיו ואת שנת הסטאז' שלו לוקחת עוד ארבע שנים לפחות. הכשרה של רופא מאפס כולל לימודים לוקחת לפחות עשור (וזה במקרה המהיר ביותר). מי שמשלמים את המחיר הם לא רק הרופאים המחכים לקבל את ההתמחות, אלא גם המתמחים במחלקות, שבגלל המחסור נקרעים בתורנויות. את השלכות החוסר חווים כמובן המטופלים על בשרם.

לפי פרופ' ארנון אפק, המשנה למנהל בית החולים שיבא ומנכ"ל משרד הבריאות לשעבר, בבית החולים תל השומר יש תורים להתמחות במחלקות פנימיות ל-4 שנים קדימה. "ישראל זקוקה לעוד אלפי רופאים מומחים", אומר פרופסור אפק.

ע' הוא רופא מתמחה באחד מבתי החולים בארץ. את לימודי הרפואה השלים ע' בגרמניה. את ההתמחות שלו החל ע' לעשות גם בגרמניה, אך לאחר שנתיים חזר לארץ והמשיך את ההתמחות שלו פה. ע' מספר שבגרמניה אם הוא היה פוגש 30 חולים במשמרת זאת הייתה נחשבת משמרת עמוסה, פה הוא חולם שיהיו לו רק 30 חולים במשמרת.

בימים אלה, בצל התפשטות הקורונה בישראל, אנו שומעים על עוד ועוד צוותים רפואיים שנמצאים בבידוד. המספרים כרגע הם למעלה מ-800 רופאים ולמעלה מ-900 אחים ואחיות שנמצאים בבידוד מכיוון שלא היה להם מספיק אמצעי מיגון. על הנגיף שמענו כבר מסוף דצמבר, לכולם היה ברור שהוא יגיע לארץ, אך איך זה שאף אחד במשרד הבריאות לא חשב לרכוש עוד אמצעי מיגון לצוותים הרפואיים? האם גם למבצע מתוכנן מראש בעזה, הממשלה הייתה יוצאת ללא רובים ליחידות החי"ר או ללא פגזים לטנקים? מסופקני. כמו כן נחשפנו שחסרות מכונות הנשמה בבתי החולים. חברת "מלנוקס" החליטה לקחת יוזמה ולרכוש שמונה מכונות הנשמה עבור בתי החולים.

בזמן המשבר החמור ביותר במשק הישראלי, וכשצריך להעביר כמה שיותר כספים למערכת הרפואית, בתחתית סעיף 8 של ההודעה לעיתונות שהוציא ביום שני משרד האוצר על "חבילת הצעדים לשמירה על היציבות במשק", הופיע המשפט הבא: "הקמת קו הולכת גז לצורך הגדלת יצוא הגז הטבעי למצרים בעלות של 300 מיליון שקלים". האם זה נשמע הגיוני שהממשלה בוחרת בזמן כזה להעניק חבילת סיוע בסכום עצום עבור יצחק תשובה?

ככל שמשבר הקורונה מתגבר, כך אנו למדים על המחדל הגדול ועל ההזנחה הבלתי נתפסת שחוותה מערכת הבריאות בשנים האחרונות. ועדת החקירה שתקום נראית כדבר בלתי נמנע. כולי תקווה שהמסקנות של אותה ועדה יקבלו תוקף והאשמים בכל המחדל הזה יישאו בתוצאות של מה שקורה כיום, ובשני העשורים האחרונים במערכת הבריאות.