החודש לפני חמישים ושלוש שנים התחילה והסתיימה המלחמה הכי ארוכה והכי קצרה בתולדות ישראל, מלחמת ששת הימים כמובן. המלחמה החלה בבוקר החמישי ביוני והסתיימה בשעות הערב של העשירי ביוני. על פניו מדובר במלחמה קצרה מאוד, אך החלטה אחת גרמה לכך שאותה מלחמה נמשכת עד היום. בבוקר הראשון של המלחמה, השמיד חיל האוויר הישראלי את חילות האוויר של מצרים וסוריה. הרדיו המצרי החל לדווח דיווחים שקריים לפיהם הצבא המצרי מביס את הצבא הישראלי. אותו דיווח שקרי גרם לחוסיין, מלך ירדן להחליט להצטרף גם הוא למלחמה וזאת חרף האזהרות שקיבל מהצד הישראלי. אפשר להגיד שההחלטה של חוסיין שינתה את ההיסטוריה של המזרח התיכון, והיא זאת שגורמת לאותה מלחמה להימשך גם היום.
ההחלטה של חוסיין עלתה לו ביוקר, הצבא הירדני נחל תבוסה קשה מצה"ל, ושטחים רבים נכבשו על ידי חיילי צה"ל. לאחר המלחמה החלה מדינת ישראל לחשוב מה עושים עם אותם שטחים. ב-19 ביוני 1967, תשעה ימים לאחר סיום המלחמה, החליטה ממשלת ישראל על נכונותה להחזיר את רוב השטח שנכבש ממצרים וסוריה תמורת הסכם שלום. הצעה זו הועברה לאמריקאים אך כעבור כמה ימים התקבלה התשובה כי מדינות ערב דוחות את ההצעה. בסוף אוגוסט התכנסה בחרטום (בירתה של סודאן) ועידה של ארצות ערב. בוועידה נקבע שארצות ערב לא ינהלו משא ומתן עם ישראל, לא יכירו בה ולא יכרתו אתה שלום. אך מה שכן נקבע בוועידה זה שאפשר לנסות להשיג את השבת השטחים שנכבשו על ידי ישראל בדרכים מדיניות והיו ארצות בעולם שראו בכך התרככות בעמדה הערבית, פתח שדרכו, לאחר מלחמת יום הכיפורים, התחילו את המשא ומתן לשלום.
במרץ 1979 התרחש אירוע היסטורי, נחתם הסכם שלום בין ישראל למצרים. בשנת 1982 כחלק מהסכם השלום ישראל פינתה את הישובים שלה בסיני והחזירה את חצי האי לידי השלטון המצרי. קצת יותר מעשור לאחר החזרת סיני, התקיים עוד אירוע היסטורי, הסכם השלום עם ירדן. במסגרת ההסכם סוכמו הגבולות שבין ישראל לירדן ועל החזרת שטחים בין ישראל לירדן שמרביתם היו באזור הערבה. על השטחים שבין עין גדי לבין בית שאן הוחלט שלא להסכים בשלב זה מפני שירדן טענה שהרשות הפלסטינית צריכה להיות שותפה בקביעת גבול זה.
באדיבות: טל שבתאי
אותם שטחים שבין עין גדי לבית שאן, נקראים אזור הבקעה- אותו אזור שכל כך מדברים עליו בימים אלו. בואו נודה באמת, עבור רוב מוחלט של תושבי מדינת ישראל, נושא הסיפוח לא מעניין בכלל, במיוחד בתקופה זאת של הקורונה ושל המשבר הכלכלי החמור. גם אם נלך לתושבי הבקעה, את חלקם הגדול זה לא מעניין בכלל. מה שיותר מעניין אותם זה העתיד הכלכלי שלהם, עתיד שיכול להיות בסימן שאלה גדול אף יותר במקרה של סיפוח והתלקחות האזור. אחת מהטענות שנשמעות פעם אחר פעם על ידי תומכי הסיפוח היא שזאת הזדמנות חד פעמית לקבוע את הגבול המזרחי של מדינת ישראל עד לנהר הירדן, דבר שיעזור לנו בתפיסה הביטחונית. מהבחינה הזאת אפשר לומר משהו אחד מאוד ברור, מדינת ישראל ששבעה כבר ממלחמות קיומיות קיבעה את גבולותיה המזרחיים כבר בשנת 1994, בזמן חתימת הסכם השלום עם ירדן. ההסכם נתן לנו את הגבול הביטחוני שלנו הרבה מעבר לנהר הירדן, למעשה מכיוון מזרח, הגבול הביטחוני שלנו הוא עד הגבול בין ירדן לעיראק. אז להגיד שזאת הזדמנות היסטורית מבחינה ביטחונית זאת אמירה שקרית שמנסה לגנוב את דעת הציבור, בדיוק כמו אותו דיווח שקרי של הרדיו המצרי בבוקר הראשון של המלחמה.
באדיבות: יעקב סער
ונניח וכבר החלטנו כן לספח. מה נעשה עם אותם פלסטינים שנמצאים באותם שטחים והופכים להיות תושבי מדינת ישראל? אופציה אחת היא לתת להם תעודת זהות ואת כלל הזכויות, כולל זכות ההצבעה לכנסת. במקרה כזה תוסיפו עוד מיליוני קולות ערבים לבחירות, הרשימה המשותפת שכבר עכשיו עומדת על חמישה עשר מנדטים, תהפוך ככל הנראה בתוך מספר שנים למפלגה הגדולה ביותר בישראל, היא זאת שתחזיק בשלטון, והדגל הישראלי ישתנה במהירות לדגל הפלסטיני. את התרחיש הזה כמעט ואף אחד במדינה לא רוצה לראות. אופציה נוספת היא לתת לאותם פלסטינים תעודת זהות ישראלית אך ללא האפשרות להצביע בבחירות או לחילופין לא לתת להם כלום. דבר דומה היה בדרום אפריקה עד לשנות ה90, אפרטהייד קראו לזה. במקרה כזה קיים סיכוי שמדינות העולם (כולל ידידתנו הגדולה ארצות הברית, שם טראמפ לא יהיה נשיא לנצח) יתחילו להטיל סנקציות על ישראל, ואולי אף יחרימו את ישראל. לא צריך להיות מומחה גדול בשביל להבין שדבר זה יגרום למשבר כלכלי נוראי, כזה שמשבר הקורנה יהיה כלום לעומתו. אז האם זה מה שאנחנו רוצים? קשה לי להאמין שיש אחד שרוצה את אחת מהאופציות הללו, ולכן כל שנותר לנו לקוות זה שהצמרת המדינית תעשה את השיקולים ואת החושבים הנכונים, ולא תלך בצורה עיוורת על הלחץ שמופעל מבית.
באדיבות ה-זפר
*הכותב הינו סטודנט לתקשורת בשנה ב' במכללת עמק יזרעאל.