השבוע ישבנו בעלי ואני לאכול ארוחת ערב ביחד. כששאלתי אותו על היום שלו הוא סיפר לי איך התרגז כשראה בפייסבוק סירטוני טיקטוק בטרנד שהולך וגדל של בני זוג מותחים אחד את השני, לפעמים בהגזמה ובאכזריות, כנראה כדי לקבל כמה שיותר צפיות ועוקבים.
טיקטוק זאת רשת חברתית פופולרית שפרצה לאחרונה שבה אתה מעלה סרטונים שמלווים במוסיקה או בקטע קול ברקע, רובם מין "אתגרים" כאלו שמישהו אחד התחיל וכל השאר מחקים. אחד הסרטונים שקפצו לו בפיד היו של בחורה שהתחזתה לכאילו טובעת בבריכה כדי שתוכל לצלם את תגובת החבר שלה. "מה יהיה עם הדור הזה?" הוא שאל אותי. "אני אומר לך, זה דברים שיכולים להרוס מערכות יחסים. איך הם מוכנים לעשות דבר כזה רק בשביל סרטון?". אני באמת מנסה לאמץ בשנים האחרונות חשיבה פתוחה ומכילה ולכן חשבתי לכמה שניות, הסתכלתי עליו בחיוך ואמרתי לו "אלי, ברור שזה מוזר לך, אבל להם זה לא מוזר בכלל. זה מה שכולם עושים, זה מה שנורמלי. הם רואים את זה כבדיחה ושום דבר אחר. היום זה כמו קיצור דרך ללהיות עשירים ומפורסמים. ככל שהסרטון יהיה יותר פרובוקטיבי, ככה הם ימשכו יותר תשומת לב, לא משנה במי או במה זה יפגע. למה שהם יראו את זה כדבר אחר אם זה מה שסובב אותם בכל מקום- הדמויות לחיקוי שלהם כמו סלבריטאים עושים את זה, ההורים של היום הרבה פעמים תומכים בזה, הנשיא שלהם חי על טוויטר! למה שהם יאמינו או יבחרו לעשות כל דבר אחר?". הגענו למסקנה שלפעמים זאת הדרך לגבור על חוסר משמעות בחיים, על חוסר ביטחון, על ריקנות. כי כשאין משהו שמוביל אותך מבפנים בחיים אתה נותן לסביבה החיצונית להוביל אותך.
אז למה בעצם אני לא במקום שלהם? חשבתי לעצמי. נולדתי לאותו דור בערך, מעולם לא נמנעה ממני כל התקדמות טכנולוגית או תרבותית- סמארטפון, פייסבוק, ווצאפ- הכל היה לי, גדלתי על המוסיקה הכי עכשווית, כל הסרטים ההוליוודים, האופנה הכי פופולרית. המשפחה שלי או סגנון חיי מעולם לא החסירו ממני את מה שכולם סביבי קיבלו ומעולם לא הייתי מנותקת מהטרנדים ומהתרבות העכשווית בעולם. אז למה אני לא שם? למה אני לא בטיקטוק? למה אני לא מוכנה להביך את עצמי או לחשוף את חיי האישיים ואפילו לערב את הקרובים לי רק בשביל הסיכוי להיות בראש מדד ההצלחה החדש שנוצר בשנים האחרונות?.
הגישה האקזיסטנציאלית מדברת על הנקודה שלכל אדם יש את הכוח בידיים שלו לייצר לעצמו משמעות. משמעות חייו לא יכולה להיקבע על ידי הסביבה או על ידי ההורים או אפילו על ידי הדת. מרגע שהאדם נולד "אין האדם מאומה אלא מה שהוא עושה מעצמו" אמר סארטר - כלומר, אנחנו זה הבחירות שלנו. אנחנו בוחרים איך חיינו יראו, אנחנו בוחרים מה יהיה הקוד המוסרי שלנו או הערכים שנחיה על פיהם, אנחנו בוחרים איזה משמעות תמלא ותוביל את חיינו. כאדם דתי כן היה לי קשה להתחבר לגישה האתאיסטית באקזיסטנציאליזם שטוענת שאלוקים לא באמת קיים ולכן אין עלינו באמת חובה ללכת לפי קווים מנחים כלשהם או אין משמעות שניתנה לנו מראש. לפי סארטר נידונו לחיות חופשיים, אין נכון או לא נכון, אין אמת או שקר, יש רק את מה שאתה בוחר. ועם כל זאת קשה לי שלא לראות את קווי הדמיון בין היהדות לגישה האקזיסטנציאלית בכל הנוגע לעניין של בחירה ואחריות. גם היהדות מאמינה בעניין של בחירה חופשית- לכל האדם יש את האפשרות להחליט בצורה מלאה לגבי כל עניין בחייו אך עליו גם לקחת אחריות מלאה על כל בחירה בחייו. כמו באקזיסטנציאליזם גם היהדות טוענת שבידי האדם להיות מעל הנסיבות. זה גם מה שמסביר איך מנהיגים גדולים במסורת היהודית כמו משה רבינו, שאול המלך ודוד המלך נענשו על בחירותיהם האישיות למרות שהם נבחרו לשליחות על ידי הקב"ה בעצמו. המינוי אמנם היה על ידי הקב"ה אבל מיד לאחר מכן הבחירה מה לעשות עם המינוי היתה לגמרי בידיהם. ולכן לפעמים הפחד להיכשל בבחירותינו או הפחד "לאכזב" את זה שלמעלה יכול לייצר חרדה והסתייגות מכל החופש הזה. לא מפתיעה אותי העובדה שהרבה אנשים מאמינים יעדיפו להיסמך על דמות תורנית בנוגע לבחירות רבות בחייהם, אפילו האינטימיות והאישיות ביותר, פשוט כנראה כי הם מפחדים לבחור לא נכון. גם אני חיה לפעמים לפי התחושות האלה. חשוב לי לבחור בכל רגע את הבחירה הטובה ביותר, אבל איך אבחר את הבחירה הטובה ביותר כשיש 70 פנים לתורה?
וכשאני מנסה לחשוב שוב על השיחה עם בעלי דרך עיניים אקזיסטנציאליסטיות אני פתאום חושבת על האנשים האלה מטיקטוק בצורה אחרת. היהדות עוד אולי הייתה קוראת להם "תינוקות שנשבו" ועונה לבעלי בדיוק כמו שאני עניתי לו- מה אתה מצפה? עם נסיבות כאלה הם יכלו לבחור אחרת?. הגישה האקזיסטנציאלית תהיה קצת פחות רחמנית ותענה- כן. הם יכלו לבחור אחרת. אבל הם בחרו את זה. זה לא משנה שהדמויות לחיקוי שלהם עושים את זה, זה לא משנה שההורים שלהם הרבה פעמים תומכים בזה, וזה לא משנה שאפילו הנשיא שלהם נוהג כך. הבחירה שלהם לחיות בתרבות כזאת, לחקות אחרים ולוותר על האותנטיות, למצוא משמעות בחיים דרך רשתות חברתיות זו הבחירה שלהם לטוב ולרע. ואיך אני לא במקום שלהם? כי אני עשיתי את הבחירות שלי. ואני בוחרת את הבחירות האלה כל יום מחדש. מגיל צעיר בחרתי לעצמי איזה בן אדם אני רוצה להיות בעתיד ולפי זה עיצבתי את חיי ואת שאר הבחירות בחיים שלי, בחירות שנעשות כל יום, כל שעה. בחרתי כך לא כי ככה גידלו אותי, או כי זה מה שהכרתי או בגלל שזה הנורמה בחברה או אפילו כי זה מה שאלוקים אמר. בחרתי כך כי קודם כל הרגשתי שאלה הערכים והמוסר שאני רוצה לעצמי, זאת המשמעות שאני רוצה שתוביל אותי. אז אולי גם אני קצת אקזיסטנציאלית בעצמי. בוחרת לקחת קצת מפה וקצת מפה. בוחרת להיות מעל הנסיבות. וכרגע, אני גם בוחרת לא להיות בטיקטוק.
*הכותבת הינה סטודנטית לתקשורת בשנה ב' במכללת עמק יזרעאל.