ללמוד איך לא ללמוד

סוף מאי. סוגרים שלושה חודשים של שיגעון אחד גדול, שעדיין לא נגמר. את סיפורי הקורונה בטח כולם כבר שמעו, אבל אם נדבר על זה שניה - הסיפורים האלה מתחילים להימאס.

וירוס הקורונה לא התחשב בהמון דברים, בין היתר בסטודנטים. אנחנו, הסטודנטים, נמצאים במצב שלא תיארנו שיקרה. איך ממצב של למידה בהרמוניה משותפת בין מרצים לסטודנטים, הגענו למצב שההרמוניה היחידה היא בין הסטודנט ל-wifi? הרצאות מוקלטות, פודקאסטים שלמים, באמת השקעה רבה של המרצים. רואים שיש התחשבות, אבל בכנות, חבל על המאמץ מרצים יקרים. כמה שלא נשב, כמה שלא נשקיע, כמה שהנכונות שלנו ללימודים תהיה גבוהה, אותה ההרמוניה שהייתה לנו פעם- לא נמצאת. הזוגיות הזאת של סטודנט ומחשב לא עובדת.

התמונה נלקחה מאתר: pixabay.com

סטודנטים רבים, במיוחד בדור הy-, שזה בעצם אנחנו, סובלים מהפרעות קשב. כשאני אומרת "סובלים", אז זה באמת כמו שזה. אנחנו רוצים ללמוד, באמת שאנחנו רוצים, אבל פשוט לא יכולים. אי אפשר להחליף את הדינאמיקה בין סטודנט למרצה בזמן הרצאה. להסתכל למרצה בעיניים, להרגיש את המימיקות, לשמוע את הרגש של המרצה כשהוא מדבר על נושא מסוים, כל זה הם הדברים שעוזרים לנו לעבור את הלימודים. טוב, לפחות לרובינו. התחושה הזאת שאתה יושב מול המחשב בסוג של דייט מוזר כזה, ואתה פשוט לא יכול לשאול, לא יכול להרגיש, היא התחושה הכי מתסכלת שאנשים עם בעיות קשב וריכוז יכולים לחוות (גם אימפולסיביות נכנסת פה).

זהו, הקורונה מאחורינו. יש כאלה שיגידו שזאת סתם המצאה לשם תעמולה או לשם "השתלטות על העולם". חייבים להמשיך הלאה. חייבים לתת לנו, לסטודנטים, חזרה את רשת ביטחון שלאט לאט התפוררה בחודשים האחרונים. ההרמוניה שהייתה לפני חסרה לכולנו.

אחד מהיתרונות הנוספים בלימודים במכללה, הוא חיי החברה. אנחנו מטבענו, כבני אדם, אוהבים להיות חלק מעדר. היצר הטבעי שלנו זה להיות שייכים לקהילות, לקבוצות, למסגרות, זה חלק בלתי נפרד מלימודי התואר. רובינו מגיעים למכללה גם כשממש אין לנו חשק ללמוד, פשוט זה מנחם להיות חלק מ...

אין ספק שלחזור ללימודים במכללה, לשגרה, זה יעשה טוב לכולם. כמובן לשמור על הבטיחות ולא לסכן חיי אדם.

זה חסר, אין ספק. נשאר לנו לקוות שההרמוניה החסרה בין הסטודנט ל-wifi לא גרמה לנזק עתידי.

*הכותבת הינה סטודנטית לתקשורת בשנה ב' במכללת עמק יזרעאל.