ילד א' ילד ב'

ישראל תמיד הייתה ידועה בפערים החברתיים שקיימים בה, אך הקורונה לא תרמה לפערים אלה. צמיחת הפערים בין משפחות עשירות לעניות קיימת בכל רחבי העולם, במיוחד בישראל. צמצום השוויון בין העשירים והעניים בישראל נראה רחוק מתמיד.

פערי העוני בישראל כל-כך גדולים, שנראה לפעמים שאין מה לעשות, במיוחד בתקופת הקורונה. אנשים רבים איבדו את עבודתם ונפגעו כלכלית בצורה קשה. כדור השלג אינו עוצר ומוסיף אליו עוד ועוד התמודדויות הקשורות לבעיות כספיות.

כחלק מקבוצת הסטודנטים בישראל, גם אני מצאתי את עצמי נעלמת לתוך כדור השלג של ההתמודדות בהוצאות הכלכליות הכבדות, הכוללות גם תשלומי לימודים גבוהים, ללא עבודה ודמי אבטלה נמוכים.

אנחנו, הסטודנטים, שמשקיעים כל-כך הרבה בשביל פיתוח דור העתיד, יכולים להיפגע מחוסר ההתחשבות מצד המדינה, למצב הכלכלי שאזרחי ישראל נמצאים בו. 50 אחוזים מכלל הסטודנטים, לא מצליחים להתקיים כלכלית ללא תמיכה מההורים, שבעצמם לא מצליחים להתקיים כלכלית ללא תמיכת המדינה.

זה לא יעזור שהסטודנטים בעלי הישגים לימודיים טובים. ההתעסקות בעבודה ורדיפה אחר כסף פוגעת בסופו של דבר בהישגי הלימודים. תמיד קבוצת הסטודנטים הייתה ידועה כקבוצה שההוצאות החודשיות שלה גבוהות ביחד לסכום הכסף שיכולים להכניס. היו תמיד פתרונות להכל, אבל מה קורה במצב היום? כשההתמודדות עם הקשיים הכלכליים רק עלתה ויצרה פער גדול יותר. יש מלגות, אבל רובן אינן מספיקות להתקיים בזמן הקורונה.

קרדיט: pixbay

בטקסט הקצר הבא (שמקורו אינו ידוע), מגישים לקוראים בצורה ברורה את הפערים החברתיים שמלווים מרגע הלידה ואיך הם משפיעים על העתיד:

מעשה בשני ילדים שנולדו באותו יום, באותה שנה, באותה מדינה

ילד א' וילד ב'

לילד א' יש אבא עורך דין ואמא מהנדסת חשמל

לילד ב' יש אמא עוזרת לגננת ואבא פועל טקסטיל במפעל

לילד א' יש המון צעצועים ומשחקים

לילד ב' יש חדר עם עוד 4 אחים

לילד א' יש מחשב, לילד ב' אין

לאחר 6 שנים, באותו יום ובאותה השנה, הם נכנסים לכיתה א'

ילד א' מגיע כשהוא כבר יודע לכתוב ולקרוא, קצת חשבון, ואפילו קצת אנגלית

וילד ב'… לילד ב' אין ילקוט, אז הוא סוחב את המחברות בשקית

ילד א' מכין את השיעורים במחשב ומגיש בזמן

לילד ב' אין מחשב (כבר אמרנו) ואין גם שולחן.

לילד א' יש חוג אומנות, חוג מחשב וחוג פסנתר

וילד ב', כשיש בלגן בבית, הוא בורח לחבר'ה בחצר.

וחולפות שש שנים ושני הילדים בכיתה ו' והנה הם מחולקים להקבצות

וילד א' הולך להקבצה א' וילד ב' הולך להקבצה ב'.

לילד א' יש מורה פרטית ולילד ב' אין.

לילד א' אומרים כולם שהוא בטוח יהיה פרופסור כי הוא יודע מתמטיקה טוב

וגם לילד ב' אומרים שיש חוכמה, חוכמת רחוב.

והשנים חולפות והילדים מגיעים לתיכון

וילד א' הולך ל-5 יחידות לימוד מתמטיקה ו-5 אנגלית.

וילד ב' רק ל-3 ול-4.

ולפעמים בהפסקות מבטיהם של שני הילדים מצטלבים

ולרגע אחד שניהם מבינים שמשהו פה לא צודק, שהם בחיים לא יהיו שווים.

שנים חולפות מאותו יום בו נולדו שני הילדים והנה הם משוחררים מהצבא

ילד א' קיבל מאבא מתנת שחרור – טיול מסביב לעולם.

ילד ב' בבוקר משלים בגרויות ובערב עובד, מלצר באולם.

והם נכנסים לאוניברסיטה… באותו יום באותה שנה

ילד א' שילם מראש את שכר הלימוד ל-4 שנים,

וילד ב' עובד בלילות במלצרות וממשיך ללמוד בימים.

וככל שהאוברדראפט גדל, כך יורדים הציונים ואחרי שנתיים, ילד ב' נשבר.

"נלך לעבוד שנתיים שלוש" הוא אומר לעצמו, "נעשה קצת כסף ואח"כ נחזור ללמוד

ילד ב' נוטש את ספסל הלימודים… והוא לא חוזר עוד.

שניהם כבר בני 30, באותה שנה, באותה מדינה

לילד א' נולד ילד א' ולילד ב' נולד ילד ב'.

כרגע, הפער בין ילד א' לילד ב' הינו גדול מתמיד.

אבל אני שואלת, האם בגלל שחלקנו ילדי ב', אנחנו לא נוכל בחיים להיות ילדי א'?

הכותבת הינה סטודנטית בשנה ג' בחוג לתקשורת באקדמית עמק יזרעאל