יום הזיכרון שלי

מלי לוי

יום הזיכרון הוא יום מיוחד עבור כל אזרחי המדינה, כבר מילדות אנחנו לומדים כמה היום הזה הוא חשוב ומיוחד ורוכשים לו כבוד, כל אחד מאיתנו מתחבר ליום הזה באופן שונה, בין אם מכירים חייל או חיילת שנהרגו, או בין אם רק שמענו סיפורים בטלויזיה או ברדיו, כולנו מרגישים את העצב העמוק לצד הזיכרון, הגאווה ותחושת השייכות.

אני זוכרת איך כילדה בכל יום זיכרון היינו לובשים לבן והולכים לטקס בבית הספר, איך החיילים הבוגרים של בית הספר היו נראים לנו כמו "סופרמנים", הסתכלנו בהערצה כזו מלאת גאווה וידיעה שהאנשים האלה שלפני שניה סיימו תיכון שומרים על המדינה שלנו ועושים זאת באהבה ובגאווה אינסופית, אבל באותו הזמן שהערצתי, והתרגשתי מכל סיפור ותמונה.. לא הייתה לי ההבנה שלכל סיפור ושם של חייל שנפל במלחמה לצד הגאווה והתחושה שהם "גיבורים" יש משפחה, חברים וחיים שלמים שנגדעו ברגע, שאולי אם הייתה להם האפשרות לדבר הם לא בהכרח היו בוחרים להיות גיבורים אלא היו בוחרים בחיים.

יום הזיכרון תמיד היה יום מיוחד עבורי, אהבתי לשמוע סיפורים, הרגשתי שזה חשוב, שחשוב שננציח, שנעמוד בצפירה, שנקדיש זמן לאנשים שנתנו את חייהם למעננו- למען המדינה!

היום הזה הפך למשמעותי עבורי עוד יותר כשהתגיסתי, הרגשתי גאווה עצומה בכל בוקר כשהלכתי לאוטובוס עם קביים, הרגשתי וראיתי איך אנשים סביבי גאים, כי הרי לא מובן מאליו לראות חיילת או חייל עם מגבלה אבל מבחינתי זו לא הייתה שאלה, תמיד ידעתי שאתגייס!

באמצע השירות שלי פרצה מלחמת "צוק איתן" ואני יכולה לספר שזו אחת התקופות הקשות שחוויתי בחיי בגלל שהרגשתי חלק, הכרתי אנשים שלחמו ודאגתי יום יום לחברים שלי שרק לפני שנה סיימנו את לימודי התיכון יחד, אני זוכרת איך ישבתי כל ערב מול החדשות שומעת שמות של אלו שלא יחזרו עוד, סיפורים של אנשים בני גילי שכבר לא ימשיכו בחיים, וגם אם לא הכרתי מישהו קרוב שנפל במלחמה, בכל שנה מאז השירות שלי יש בי הבנה עמוקה יותר שהאנשים שאותם אנחנו מנציחים היו בדיוק כמוני וכמוכם, עם חלומות ומשפחה, שאולי הרגישו פחד שלא יחזרו אבל נלחמו בכל כוחם למען המדינה!

ואולי השנה היום הזה יהיה מיוחד יותר עבור כל אחד, שנזכור ששום דבר ממה שקורה לנו הוא לא מובן מאליו נזכור ששנה שלמה התפללנו לחזור לשיגרה ולפגוש אנשים, נזכור שאנחנו קודם כל בני אדם, לפני דעות פוליטיות או מלחמות ונזכור שיש אנשים ששילמו בחייהם ואם לרגע היו יכולים לדבר וודאי היו אומרים: תאהבו, תצחקו ותעריכו הרבה יותר כי במותם ציוו לנו חיים

הכותבת הינה סטודנטית שנה ג' בחוג לתקשורת באקדמית עמק יזרעאל