ואז פתאום לקחו לנו את הכדורגל

אדי כצמן

"אז מתי יושבים לפני המשחק"? עמדתי לשלוח בקבוצה של החברים מהיציע. קבוצה קטנה של חברים שנמצאים קבוע ביחד ביציע כבר עשור, אבל אז פתאום נזכרתי שמשחק לא הולך להתקיים בזמן הקרוב, בתוך המציאות ההזויה שנקלענו אליה.

"אוהד מכבי חיפה". מגיל 8 אני נושא את התואר הזה שמסמל בשבילי כל כך הרבה, ובעשור האחרון אני גם נמצא שם במגרשים, שבוע אחרי שבוע. במשחקי בית ובמשחקי חוץ רחוקים. "שגרת מכבי" אני קורא לזה, וכמה שהשגרה הזאת טובה. הציפייה וההתרגשות שמופיעות לפני כל משחק, החברים והעידוד ביציע. מאחורי הקבוצה קיימת קהילה שלמה, קהילה של אנשים שעבורם אותה "שגרת מכבי" היא לא פחות מאחד הדברים המשמעותיים בחייהם, רבים מהם אף חוו חלק מהרגעים המרגשים בחייהם עם הקבוצה.

ואז כמעט ברגע אחד, לקחו לנו את הכדורגל. אחרי שבתחילת התפרצות מגיפת הקורונה בארץ עוד היה נראה כי יהיה ניתן להמשיך לקיים את המשחקים כרגיל, פתאום הכל נעצר, הליגה הופסקה ומאז התחיל הגעגוע.

לספורט יש מקום משמעותי בעולמנו. ביחד עם עצירת הכדורגל והספורט בארץ, נעצרו גם כל ענפי הספורט בשאר העולם. לאנשים רבים לקח זמן להפנים את המצב החדש אליו נקלע העולם, כמו גם זמן רב לציית להנחיות שנועדו כדי להשתלט על המגיפה. עצירת הספורט בכל העולם תרמה רבות להפנמת המצב ולהקשבה להנחיות. נוצרה הפנמה רחבה מתוך ההבנה שאם אפילו הספורט נעצר, העולם באמת נכנס למצב חירום. אחת מהדוגמאות הבולטות ביותר לנקודה זו היא ארצות הברית, שם אפילו הממשל החל לקחת את משבר הקורונה ברצינות מירבית רק אחרי שהנהלת ליגת הNBA הודיעה על עצירת הליגה.

בינתיים, החזרה של הכדורגל לא נראית על הפרק, והגעגוע רק הולך וגדל. געגוע ליום של משחק עם כל ההתרגשות והמחשבות שמגיעות איתו, ההתארגנות למשחק ולבישת החולצה הירוקה, והפרפרים שלצנח יהיו בבטן באותו רגע כשנכנסים ליציע. מהיכרות אישית שלי עם רבים מאותה קהילה של אוהדי מכבי חיפה, לא תהיה זאת הפרזה מצידי לומר כי עצירת פעילותה של הקבוצה מהווה עבורם את אחד מהקשיים הגדולים ביותר בתקופת משבר זו. באופן אישי, הדבר אליו אני מתגעגע יותר מכל בהקשר הזה, הוא לחזור להרגיש את הקבוצה ואת אותה הקהילה לא רק וירטואלית, אלא לחזור לפגוש אותה שבוע אחרי שבוע בכל מקום אליו הקבוצה מגיעה.

מעבר לגעגוע לקבוצה אותה אני אוהד, קיימת גם הריקנות, משהו גדול חסר. אנחנו, אוהדי הספורט היינו אמורים להיות עכשיו בתקופת השיא שלנו - אמצע אפריל, השלב שבו כל עולם הספורט נכנס לשלב ההכרעות. אין-ספור משחקים, הכרעות של העונה וחגיגות של אליפויות, ופתאום משום מקום הכל פשוט נעצר. דבר כל כך מרכזי בחיינו נעלם. מדי פעם מוצאים מעט נחמה עם שידורים חוזרים של משחקים ישנים, אך כאמור, לצערנו זו היא רק נחמה.

"אז מתי יושבים לפני המשחק"? לצערנו כנראה שלא בקרוב. נשאר רק לקוות שנחזור כמה שיותר מהר להתעסק בבעיות מקצועיות של קבוצה כזאת או אחרת, ולא בבעיות בריאותיות ובמגיפות.

*הכותב הינו סטודנט לתקשורת שנה ב' במכללת עמק יזרעאל.