התאכזרות האדם בחיה או שמא אנו החיה פה?!

יעל לוי

"תארו לעצמכם אילו בעלי חיים היו מדברים? אילו פנה אלינו בעל-חיים דקות לפני רציחתו.

אילו קרא החזיר בבית-המטבחיים "בבקשה אל תהרגו אותי" אילו אותם פילים היו מתחננים על נפשם שחררו אותנו איננו בובות קרקס והצבי, בעוד הצייד מתבונן בעיניו, היה פוצה את פיו ואומר: "אני רוצה לחיות, בבקשה אל תירה" האם הצייד היה לוחץ על ההדק?

קרקסים, גני חיות ומופעי בידור בטלוויזיה כל אלו אינם מיצגים את הצדדים המרתקים שבהתנהגותם הטבעית של בעלי-החיים, אלא, מציגים אותם כקריקטורות עלובות, מושפלים וכנועים בידי התאכזרות האדם. אם כך, הנני תוהה.. האם הנאתו של האדם מוצדקת ע"י סבלם של בעל חיים? לא ולא! האם עלינו לכלוא בעלי חיים בכלובים בכדי לדעת עליהם יותר? להכיר את התנהלותם בטבע הפראי? הדבר איננו מוצדק וחורבנם של בעלי חיים ביד האדם.

ברוב גני החיות, בעלי החיים מוחזקים בכלובים שאינם תואמים לגודלם, מוצגים כבובות מריונטה לעיניי המבקרים, בצפייה ללמוד או ללמד את ילדיהם על "התנהגותם הטבעית" של אותם אומללים המוחזקים בעל כורחם. אך, מופרך בעייני הדבר מה לומד מכך ילד המגיע לגן חיות ורואה אריה כחוש השרוע על האדמה בכלובו? זהו לא מלך האריות או סימבה שחשב שיפגוש, ועוד איך לא! זה בעל חיים מסכן ומוכה. עוד סחורה שהאדם משתמש בו לטובת הנאתו ורווחתו הכלכלית!

האם ראיתם אי פעם חיית בר בתנאי מחייתה הטבעיים? ולא מאחורי חלון ראווה בגני חיות וודאי שלא! כיוון, רוב הזמן הם כבולים בשרשראות, כלואים בכלובים קטנים שלעולם לא ידמו את סביבתם בטבע.

נעים הלוך ושוב בכלוב באופן מונוטוני כפי שמכנים זאת -"התנהגות סטריאוטיפית". מחקרים רבים מעידים על תופעה זו כמצוקה גופנית ונפשית בקרבם. שלא לדבר על העובדה כי, אוזלת היד מחוסר הידע, מובילה למוות שניתן היה למנוע. עוד כילדה שנאתי ללכת לטיולים בגני חיות. התחושה ששררה במקום נדמתה לכלא. לא הבנתי מדוע הם סגורים בתאים מעופשים ועיניים מביעות עצב רב.

הסתכלתי על המדריך שליווה אותנו במבט בז, רציתי לברוח! זה נחשב טיול חינוכי. בעלי גני החיות טוענים כי, אצלם ניתן ללמוד על התנהגותם הפראית של בעלי החיים ואני אומרת להם בולשיט! הדבר היחידי שנלמד שם הוא שליטה טוטאלית על בעלי החיים, הידיעה שהם נמצאים באופן לא רצוני בכלובים, בעוד בני האדם חופשיים מחנכת לעליונות האדם על הבהמה (בעל חיים).

רגע, רגע, רגע! שכחנו פה פרט חשוב הרי אחרי הכל, איפה עוד ילדים יוכלו לראות ג'ירפה, פיל או נמר? איך הם ילמדו על אורח חייהם של אבות אבותינו הקופים? בדיוק! זהו אחד הוויכוחים המשכנעים ביותר בקרב משפחות, גני ילדים ובתי ספר. האחוז הגדול של האוכלוסייה המבקרת בגני חיות. אם לא די בכך, בעל גני חיות ברחבי העולם נוטים להתפאר בהצלת בעלי חיים מהכחדה. כן ,כן אני מדברת על דובי פנדות המתוקים. מדי שנה מאות דובי פנדה נתפסים בידי "שומרי טבע" ומועברים לבתי גידול במטרה "לשמור על המינים הנמצאים בסכנת הכחדה בטבע." כמעט כל גני החיות המחזיקים דובי פנדה גאים בדיון זה. עם זאת, מחקרים רבים מראים שדובי פנדה מתרבים ושורדים הרבה יותר בטבע מאשר בשבי, את האמת המכוערת הזו לא יספרו לנו. בעלי החיים הם לא פחות מאסירים בכלא, תחת מסווה שבעלי גני החיות והקרקסים מגלגלים כספים על חשבונם. איך קרה הדבר שזהו המקום האידיאלי לבילוי משפחתי?! לא עדיף לצאת החוצה ולהתבונן בנחיל נמלים או לתצפת אחר מעוף ציפורים נודדות. זה יחנך יותר את הדור הבא באמירה כי בעלי חיים מקומם אינם מאחורי סורג ובריח והם אינם עוד מייצג ראווה לטובת הנאה של האדם. זה ימנע התעללויות בקרב הנוער שלצערנו אנו עדים לכך. אסיים את דברי בציטוטו של השופט לשעבר מישאל חשין ז"ל בעת משפט נגד הפרת זכויות צער בעלי חיים, בו נערכו קרבות אימים בין תנינים.

"בעל חיים ליד האדם הוא כילד, תמים וחסר הגנה, והאדם מצווה אפוא להגן על החיה כחלק מן הציווי המוסרי להגן על החלש".

קרדיט: אתר "אנימלס"

הכותבת הינה סטודנטים במכינה הקדם אקדמית של המכללה האקדמית עמק יזרעאל