די. נמאס.

לא יודע מה איתכם, אבל לי כבר נמאס. נמאס מהקורונה. נמאס מהריחוק. נמאס מהמסיכות על הפנים. פשוט נמאס. מת לחזור לחיים הקודמים. ללחיצות ידיים, לחיבוקים, למפגשים המוניים, לישיבה במסעדות. וכן, גם לשיעורים במכללה ולפגישות פנים-אל-פנים עם הסטודנטים, ולישיבות הסגל...

השבוע כבר עשיתי את הצעד הראשון: מסעדת לוקס בחיפה, היה טעים ונעים. ישיבה לא פורמאלית עם חלק מסגל המרצים בחוג, היה כייף ומעורר. ומפגש צפוי בחג עם כל המשפחה המורחבת. מחכה לכך מאוד.

אלה דברים פשוטים של יום יום. דברים של שיגרה. דברים נורמאלים. כמה שהם היו חסרים. כמה למדתי להעריך אותם. לא לראות אותם כמובנים מאליהם. וזו התרומה החיובית של הקורונה.

מאחל לכולנו שיגרה "משעממת", נורמלית, אבל מלהיבה.