ד"ר יורם רבובסקי
כל מי שמתעסק טיפה בחינוך ובסוציולוגיה אך גם בתקשורת, בפוליטיקה ובמקצועות אחרים, מדבר כל כמה זמן על ההבדלים ועל המאפיינים של דורות בחברה. מתי התחילו ומה הם המאפיינים שלהם. אני רוצה להתייחס להערת שוליים קטנה ששייכת להצלבה בין הדורות לבין הקורונה.
ההוצאה ההמונית לחל"ת או לפיטורין - מאות אלפי עובדים - בשל משבר הקורונה מתאפיינת בכך שחלק גדול מהם נמנים על דור ה - Y ורבים עוד יותר מהם נמנים על דור ה-Z. כלומר חלק גדול מהמובטלים החדשים הם בעלי מקצועות חופשיים, רובם עוסקים בדברים הקשורים לטכנולוגיות חדשות ומותאמים בעיקר לעידן החדש והמגניב. כתבי הכלכלה מתארים בדאגה רבה את המצב ושואלים שאלות קשות לגבי מצב המשק לאחר התקפת הקורונה על הארץ ועל העולם כולו.
אם נשים לב, חלק גדול מהעובדים של העידן הקודם, הורינו או אחינו (בכדי לסבר את האוזן, אסביר כי אני בתחילת שנות ה50 לחיי) עבדו בצורה אחרת. לרוב חיפשו עבודה לזמן ארוך, לעשרות שנים וגם פנו לאפיקים המאפשרים קביעות בעבודה. בהתאם לכך, הם גם ספגו את המורשת העתיקה של "חיסכון", "הכנסה קבועה", "ביטחון כלכלי", הפחתת הלוואות, הורדת סיכונים כלכליים, יציבות וקביעות תעסוקתיים. בקיצור, כל הדברים המשעממים וה"פחות מגניבים". לעומתם, דור ה-Z למשל, ידוע כדור שנוטה לחיות ללא חסכונות, עם הלוואות גבוהות, תוך החלפה מהירה של מקומות עבודה וכדומה.
משבר הקורונה חשף את המציאות במערומיה. אולי גם את השקר. השקר שבעולם הווירטואלי. העולם הזריז, זה שמחליף אפליקציות ותלוי בהם. לפתע, כאשר אנו מגיעים לקיר חדש ואמיתי, לא ברור אם הרעש והצלצולים של אורחות החיים של דור הZ- אכן הכין אותם לעולם החדש. האם נשארו להם חסכונות? האם הם יכולים לספוג מספר חודשים של העדר משכורת? האם יזרקו אותם מבתיהם כי אין להם כיצד לשלם את שכר הדירה? לאן ילכו במקרה שכזה? האם יחזרו להורים? מה עושה חברה אשר התרגלה לחיות "על הקצה" ולא לחסוך כי אלו הם מאפייניה?
יתכן שמשבר הקורונה הוא לא רק בעיה של ממשלות ושל משרדי בריאות, רווחה וכדומה. אולי יש כאן צורך אמיתי ב"חינוך מחדש" לדרכי העבר. היתרון שבשליטה בעולם המודרני התוסס לא עוזר כל כך כשאין לך כסף לחיות אותו. כשאין לך ידע של עמידה בזכות עצמך בדברים שפעם כולם ידעו. דברים שלא קשורים בהכרח בלפטופ ובמקלדת....
*הכותב הינו מרצה בתקשורת פוליטית במכללת עמק יזרעאל ובמכללת תל חי*