השבוע הורה שר החינוך יואב גלנט על הפסקת פעילויות החוץ של המכינות הקדם צבאיות. ההחלטה באה בעקבות שני אירועים חריגים שקרו בשבוע האחרון. באחד מהם, במהלך ניווט נכנסה קבוצה לשטח אש ברמות מנשה ובשני כמעט וטבעה מדריכת המכינה בנחל דן ליד קיבוץ דן. למזלם של כולם, בשני המקרים לא היו נפגעים. שני האירועים האלו מגיעים כשנתיים לאחר האסון בנחל צפית, שם נספו תשע נערות ועוד נער שהיו עתידים להתחיל את מכינת בני ציון בשנה שאחרי.
לאחר שהשתחררתי מהצבא חזרתי לרכז סניף של תנועת הנוער בה גדלתי. כרכז סניף יש לך אחריות עצומה על הכתפיים במהלך כל השנה. אותה אחריות גדלה שבעתיים לפני טיולים. התוצר הסופי של הטיול שאותו חווים החניכים והמדריכים הוא תוצאה של עבודה שנמשכת חודשים. התייעצויות עם מדריכי טיולים, למידה באינטרנט, טיולי הכנה, אישורים מפקחי רשות הטבע, תחקירים אין סופים, וכל זה כשדבר אחד נמצא לך מול העיניים למשך יומיים או יותר- עשרות של הורים הולכים להפקיד בידיים שלך את הילדים שלהם, את הדבר שהכי יקר להם בעולם. המטרה שלך זה להחזיר אותם חזרה שלמים ובריאים, אחרת כלום לא שווה את זה. וככה אתה גם עובד, לגבי כל מסלול אתה בודק האם הוא מסוכן או לא, האם התקופה בה אתה מתכנן לטייל מתאימה מבחינת מזג אוויר והאם בעבר קרו אירועים חריגים במסלול המיועד. אין דבר שלא נבדק. ואחרי שסיימת את כל ההכנות מגיע השלב שבו אתה צריך לאשר את הטיול מול מוקד של משרד החינוך, עוד תחקיר אחד מול התנועה לוודא שאתה באמת מוכן להכל, ורק אז אתה סוף סוף מקבל את האישור לצאת לטיול.
אותה הכנה שנדרשת לעשות בתנועות הנוער, לא חלה על המכינות הקדם צבאיות. המכינות לא צריכות להוציא שום אישור לטיול, אין להם את הצורך לבצע טיולי הכנה והן לא צריכות להוציא אישורים ממשרד החינוך. למעשה הפיקוח על המכינות נופל איכשהו בין הכיסאות של משרד החינוך ומשרד הביטחון. כמי שבא מהעולם הזה, זה היה ברור ועניין של זמן עד שיקרה האסון במכינה. המכינות הקדם צבאיות מובלות ברובן על ידי קציני צבא לשעבר, שחלקם לא מבין שעכשיו הוא עוסק עם בני נוער ובחינוך. דבר נוסף שהם לא מבינים זה שהמשימה היא לא מעל הכל. השחצנות והיהירות של אותם אנשים שאומרים שכלום לא יקרה ואנחנו יודעים הכל, הכו בנו בגדול באסון בנחל צפית.
לאחר אותו אסון נתקלתי בפוסט בפייסבוק של ראש מכינת הנגב שבשדה בוקר. למי שלא מכיר את העולם הזה, אז מכינת הנגב נחשבת כאחת מהמכינות הטובות והנחשקות ביותר. בפוסט כתב מנהל המכינה על כמה שקשה לו עם האסון הנורא ושליבו נמצא גם עם מנהל מכינת בני ציון יובל כהאן. אתם מבינים את האבסורד? ליבו נמצא עם מנהל המכינה שקיבל את ההחלטה להכניס את הנערים לתוך הנחל למרות כל האזהרות שקיבל לפני - כולל מכל אמצעי התקשורת שהתריעו בפני שיטפונות. בימים שעברו לאחר האסון יכולתם למצוא את עצמכם נתקלים שוב ושוב בראשי מכינות מגיעים לאולפני הטלוויזיה ורק מנסים לשבח את מפעל המכינות. אחריות? אף אחד מהם לא לקח אחריות ואמר, רגע, יכול להיות שיש פה התנהלות לא תקינה. ההיפך הוא הנכון, ראשי המכינות נלחמו בכל כוחם על מנת שלא להיכנס תחת שום פיקוח, על מנת שיוכלו להמשיך ולעבוד כראות עיניהם. אותו פוסט של ראש מכינת הנגב היה רק עוד חלק מאותה מערכת התפארות שחצנית של ראשי המכינות. כיום אנו יותר משנתיים לאחר האירוע, ועדיין לא הוקמה שום ועדת חקירה שתבדוק את התנהלות המכינות, וזאת למרות ההבטחות של הפוליטיקאים.
מפעל המכינות הקדם צבאיות הוא פרויקט חשוב מאוד, ויש לנסות ולחזק אותו. חלק מהחיזוק הזה צריך להיות בכתיבת נהלים מסודרים והכפפת אותן מכינות תחת גוף מסודר שיפקח עליהן, ושמולו ראשי המכינות יצטרכו לאשר את אותן פעילויות חוץ. ועד אז, כדאי אולי לאסור על המכינות לבצע את אותן פעילויות חוץ, אחרת האסון הבא הוא רק עניין של זמן.
*הכותב הינו סטודנט לתקשורת בשנה ב' במכללת עמק יזרעאל.