אור בקצה המנהרה

אבירם פישר

לא הרבה יודעים אבל היום חל חג האוטיסטים הבינלאומי. זה קצת פחות מדובר מיום המודעות לאוטיזם שחל בחודש אפריל, אבל אני, שחי ונושם אוטיזם 24/7 מייחס לכל יום בשנה שאיכשהו מתקשר לאוטיזם חשיבות עצומה.

יש לי אח מדהים שמאובחן על הרצף האוטיסטי, הבן אדם הכי שמח ומשמח שפגשתי בחיי. בזכותו ולמענו יזמתי את קמפיין "אוטיסט זה לא קללה" שמטרותיו הן לגרום לכך שאנשים יפסיקו להשתמש במילה אוטיסט כקללה וגם להוות במה חברתית לאנשים על הרצף ולמשפחותיהם.

אבירם ויואב אחיו

אני אספר לכם את האמת? אני מחפש פוסטים בנרות. חשוב לי להיות הראשון שייחשף לפוסטים ויש לי "צבא" של אנשים שרואים אוטיזם ומתייגים אותי באוטומט, לא אשקר לכם שזה כיף.

בשבוע האחרון קרה משהו קסום. ביום שני בשעות הערב קיבלתי תיוג אחד בפוסט של ספיר פרץ חזות, לא הספקתי להיכנס וקיבלתי עוד שלושה תיוגים. אמרתי לעצמי- בואנה, יש פה חתיכת פוסט! נכנסתי לקרוא וגיליתי, איך אומרים? – פוסט מנפלאות הרשת החברתית.

אני לא רוצה לעשות לכם ספוילר לפוסט, כי אני מבטיח לכם שגם בפעם החמישית הוא ירגש אתכם. מה שבעצם מדהים בפוסט הזה, זה איך הוא מתאר מקרה שקורה לנו, המשפחות המיוחדות, לא מעט; בשבילי זה הפך נורמלי שיכול להיות שבאמצע ארוחה משפחתית במסעדה, אחי "יחטוף את הג'ננה" ויקבל התקף עצבים. אבל תמיד מה שהייתי חושב ברגעים האלו זה מה חושבת עלינו הסביבה. כאילו,תבינו אותי, אני יודע שזה קצת מחרבן לכם את הערב ולא נעים שילד צועק בקולי קולות באמצע מסעדה, אבל דווקא במקום הזה אני רוצה שתבחנו את הסיטואציה; איך אני יכול להיות בן אדם טוב יותר עכשיו, מה אני יכול לעשות בשביל הסביבה שלי?

את הפוסט שכתבה ספיר פרץ-חזות אני לא אשכח בזמן הקרוב, אם בכלל... ספיר היוותה את כל החלומות והמשאלות שלנו, המשפחות המיוחדות. היא הייתה הקול השפוי והאנושי שכל כך רצינו לשמוע. עצם זה שהיא לא לקחה חלק פעיל בסיטואציה אבל חלק עצום בהסברה, כשכתבה את הפוסט הזה כצופה.

הלוואי וכולם יהיו כמו ספיר פרץ-חזות, לי היא עשתה את השבוע, ללא ספק:

יש אור בקצה המנהרה!

לינק לפוסט:

https://www.facebook.com/autisticisnotacurse/photos/a.227912731426828/565570984327666/?type=3&theater