יואב דננברג
ה-8 לנובמבר 2016 אינו סתם עוד יום בהיסטוריה של העולם בכלל, ובהיסטוריה של ארצות הברית בפרט. באותו יום נערכו הבחירות לנשיאות ארצות הברית בין טראמפ לבין הילארי קלינטון. בליל הבחירות ישבתי עם חבר בסלון דירתו שבמיאמי וצפינו בלייב בתוצאות שזרמו בתקשורת, ביחד עם השותף האמריקאי שלו. כל מדינה, שנצבעה בצבע אדום שמסמן את המפלגה הרפובליקנית, גררה צחוק גדול של השותף שבעצמו אמר על עצמו שהוא רפובליקני, אך בבחירות האלה בחר שלא להצביע. הדירה של החבר הייתה ממוקמת במתחם בו יש מספר דירות של צעירים, וכולם שם הפכו לסוג של חבורה. לפתע נכנס לדירה אחד מהשכנים עם בקבוק וויסקי בידו ואומר לנו- "בבקשה תגידו לי שזאת בדיחה רעה". לאט לאט עוד שכנים נכנסו וכולם חזרו על אותו המשפט. למעשה זה היה המשפט של רוב אזרחי ארצות הברית. בבחינה של התוצאות הסופיות אפשר לראות שקלינטון זכתה בכמעט שלושה מיליון קולות יותר מטראמפ, דבר שבבחירות ישירות אמור להספיק בכדי לנצח, אך בארצות הברית השיטה טיפה שונה, ואתה יכול לנצח בחירות גם מבלי לזכות במירב הקולות. עד כמה זה נדיר לנצח ככה אתם שואלים?
אז זאת הפעם החמישית בהיסטוריה של ארצות הברית שדבר כזה קורה, והפעם השניה בלבד שזה קורה מאז שינוי החוקה שמאפשר גם לנשים ולשחורים להצביע.
הקדנציה של טראמפ היא קדנציה שמעוררת הרבה מאוד מחלוקות עד כה. נתחיל בזירה שלנו. בעיני רבים טראמפ נחשב לנשיא האמריקאי הטוב ביותר שהיה לישראל. היציאה מהסכם הגרעין עם איראן, העברת השגרירות לירושלים, תמיכה כמעט בכל מהלך שהממשלה הישראלית רוצה לעשות, וכמובן עסקת המאה. אבל, התמיכה הגדולה של טראמפ עוד עלולה להיות הדבר הגרוע ביותר שקרה לנו. לאורך ההיסטוריה ממשלות ישראל ידעו לשמור על יחסים טובים עם שתי המפלגות הגדולות, דבר שנשבר באופן מובהק בשנים האחרונות. לבחירת הצד הזה של הממשלה בישראל עלולות להיות תוצאות הרסניות. היחסים של הממשלה הישראלית עם המפלגה הדמוקרטית לא קיימים כרגע, ונראה שבמקרה ונציג המפלגה הדמוקרטית ינצח בבחירות שיערכו בנובמבר הקרוב, אז שיקום היחסים יהיה כמעט בלתי אפשרי, ולכולנו ברור את חשיבות היחסים של ישראל עם הממשל בארצות הברית.
אבל ישראל היא רק נושא קטן ומשני בפוליטיקה האמריקאית. מאז שטראמפ נכנס לתפקיד הנשיא שערורייה רודפת שערורייה. זה התחיל בכך שלאחר בחירתו לנשיאות הוא לא רצה לעבור לבית הלבן, לאחר מכן הציע להפציץ הוריקן בנשק גרעיני, יוצר ריבים על בסיס קבוע עם עיתונאים, וכמעט בכל חודש הוא מפטר את אחד מבכירי המשטר אותם הוא עצמו מינה. רק לדוגמה, עד עכשיו עברו תחת טראמפ ארבעה יועצים לביטחון לאומי, ועוד היד נטויה. הזכרתי קודם את ההחלטה על יציאה מהסכם הגרעין עם איראן, אבל זאת לא הייתה היציאה היחידה של טראמפ מהסכם גרעין, שכן הוא החליט לצאת מההסכם הגרעיני עם רוסיה. ההסכם, שנחתם על מנת להגן על ביטחונן של ארה"ב ובעלות בריתה באירופה ובמזרח הרחוק, אוסר על ארה"ב ורוסיה להחזיק, לייצר או לערוך ניסויים אוויריים וקרקעיים בטילים לטווח של כ-480 עד 5,470 קילומטרים. בניגוד לאיראן, רוסיה היא מעצמת על, בעלת המספר הגדול ביותר של נשק אטומי. ביציאה מההסכם עם רוסיה, טראמפ פתח פה בסוג של מלחמת חימוש חדשה, שכן אין יותר הגבלות בין הצדדים.
אך עם כל השערוריות של טראמפ, עד לפני חודשיים לא היה איזה אירוע אחד גדול ומרכזי שבאמת בחן את תפקודו כנשיא. לא היה איזה אירוע טרור גדול, מלחמה גדולה או כל דבר גדול אחר אשר יכול לתת השפעה על זכיה בעוד קדנציה או לא. ואז לפני חודשיים התחילה הקורונה. לפי הדיווחים טראמפ התעלם מדוחות המודיעין שהוגשו לו והתייחס לקורונה כמו לסתם עוד מחלה זניחה. עד לשלבים מתקדמים טראמפ לא הבין את גודל הצרה וכביטוי לכך אפשר לראות את ההתעקשות שלו על פתיחה מחדש של המשק לפני חג הפסחא, וזאת למרות כל ההתנגדויות של הגורמים המקצועיים. המזל זה שהסמכות בנושא לא שייכת רק לטראמפ, אלא נתונה בידי המושלים של כל מדינה, שהחליטו ברובם על המשך הסגר, החלטה שטראמפ התיישר לפיה בסופו של דבר. על שטרות הדולר האמריקאי רשום המשפט "in god we trust". כנראה שאלוהים באמת התערב ומנע מטראמפ לממש עד הסוף את הבטחת הבחירות שלו לבטל את רפורמת הבריאות של אובמה, אחרת הבלאגן שיש עכשיו בארצות הברית היה כלום לעומת מה שהיה קורה אם טראמפ היה מספיק לבטל את הרפורמה לגמרי. מסיבות העיתונאים שהוא מקיים במהלך התקופה לא מוסיפות לו נקודות וחושפות אותו במערומיו. קשה להגיד על נשיא ארצות הברית שהוא בור, אבל כשהנשיא האמריקאי לא יודע להבדיל בין חיידק לווירוס, או כאשר הוא מציע לשתות או להזריק חומרי חיטוי על מנת להתגונן מהנגיף, מספיק היה להסתכל על הפרצוף של היועצת לענייני קורונה שלו, בשביל להגיד, אוי אמריקה מה קרה לך.
*הכותב הינו סטודנט שנה ב' בחוג לתקשורת במכללת עמק יזרעאל.