מדור "חשיפה לתעשייה" הוא מדור חדש המביא לכם את הסיפורים מנקודת מבטם של אנשי תעשיית התקשורת בישראל. והפעם: ראיון אחד על אחד עם משה שלונסקי - מנהל הלימודים היישומיים של החוג לתקשורת באקדמית עמק יזרעאל.
זו חתיכת שאלה. לי זה אומר דבר ראשון הרבה עבודת תחקיר, הרבה סבלנות. היכולת של לוותר על הרבה דברים אחרים בשביל המקצוע הזה. בסופו של דבר הכיף הגדול ביותר זה להביא סיפור שלאף אחד אחר אין. זה המצב האידיאלי, אני הייתי שם, חייתי את זה, כל בוקר הייתי פותח את העיתון לראות במה המתחרים שלי הצליחו יותר ממני, איזה סיפור הם הביאו שאני פספסתי. כיום אני לא מכיר עיתונאים שבבוקר יורדים לקחת את העיתון או פותחים רדיו או טלוויזיה והיד רועדת להם. כבר לא כל כך חשוב להם להביא את הסקופ. העיתונאים כיום הפכו ברובם להיות כאלו שפשוט יודעים לדבר ולהגיד את דעתם בצורה טובה. חלקם לא מביאים אפילו ידיעה אחת חדשה. גם הציבור כבר לא מצפה מהעיתונאי שיביא להם משהו חדש.
מי שנשאר עיתונאי גדול ואיכותי זה מי שמצליח בתוך הדעות שלו להביא גם דברים חדשים. רביב דרוקר ועמית סגל כאלו, הם עדיין מביאים את המידע, את החדשות. היום בבוקר לדוגמה שמעתי את המגיש בגלי צה"ל אומר שהוא מקווה שיבנו בגבעת המטוס. מדובר במגיש מצוין שאני מכיר אותו, אבל מעבר לדעה האישית שלו מה הוא נתן לי חדשותי בנושא הזה? כיום כל פליט של תכנית ריאליטי זניחה חושב שהוא יכול להגיד הכל ושהוא יודע הכל. באופן כללי העיתונאות איבדה בשנים האחרונות את הרצון להיות סקופר, להיות הראשון שמביא את המידע. עיתונאים כבר לא מאמתים את המידע שיש להם, לא אכפת להם אם הם דוברי אמת או לא העיקר לדבר ואם זה שקר אז עוברים הלאה לא נורא. בזמני היה עיתונאי שאמר שיש צוללות רוסיות ליד חופי ישראל, מידע שהתברר כשגוי והוא פוטר מהעבודה. כיום פספסת בסיפור אז אף אחד לא שם לב.
מה סטודנט לתקשורת שרוצה להצליח בתחום חייב שיהיה לו?
"סקרנות, חוצפה, אהבה לדבר שהם עושים. חייבים שהנושא ירגש אותם וירטיט אותם, ממש כמו הרגשה של אהבה. שהיחס שלהם לידיעה חדשה יהיה הכי רציני שיש. שהם ישבו עם מקור באמצע הלילה וירגישו שאיזה כיף להם שזאת העבודה שלהם. עיתונאי חייב להביא ערך מוסף בחומר. אני מכיר עיתונאים שהכתיבה שלהם הייתה איומה ונוראה, אבל הם היו מביאים חומרים, ידעת שאפשר לסמוך עליהם. וזה מה שכל סטודנט לתקשורת שרוצה להתחיל חייב להבין. אין דבר שיותר חשוב מהערך החדשותי של החומר שלך. גם אם אתה תכתוב לא טוב, עדיין יקראו אותך אם תביא את הערך הזה".
עד כמה השפעה יש לעיתונאי?
"גדולה מאוד. בסופו של דבר זה משקף הלכי רוח. בוא ניקח לדוגמה את עיתון "הארץ", עיתון שאפשר לספור על יד אחת את הרייטינג שלו. אבל אין פוליטיקאי אחד בארץ שלא פותח את הבוקר ולא קורא את העיתון או את האתר שלו. זה דומה לניו-יורק טיימס, שניהם עיתונים שלא הכי נקראים בקרב כלל האוכלוסייה, שניהם לא עיתונים שמשפיעים על מה יצביעו בבחירות, לא משפיעים על העם, אבל הם משפיעים על פוליטיקאים, אנשי צבא ואנשי עסקים".
האם בעידן של הרשתות החברתיות אפשר להגיד שכל אחד הוא עיתונאי למעשה?
"אני חושב שכן, רק סליחה על ההגדרה אבל הוא עיתונאי חרא. אין לו באמת אמינות, לא כל כך אכפת לו. אין לו את היכולות לעבור מסך ולהופיע ברשתות החברתיות, זאת לא אותה רמה של עיתונאות. יש מעט מאוד אנשים שבאמת הצליחו לעבור מהצלחה ברשתות חברתיות להצלחה כעיתונאי מקצועי. ישנם כוכבים ברשתות החברתיות שכל המידע שלהם ניזון גם הוא מרשתות חברתיות. עיתונאי מקצועי יודע שהוא לא יכול להיות מוזן רק מהרשתות".
האם עיתונאי יכול וצריך להפריד את הדעות הפוליטיות שלו מהסיקור שלו?
"אני חושב שכבר לא. הוא פשוט צריך להיות אמין. ישנם עיתונאים מאוד אינטליגנטים כאלו שרק מביאים ידיעות שמתאימות לצד הפוליטי שלהם וחבל. זה לא עיתונאי באמת, מותר שיהיו לך דעות, אבל ברגע שאתה מקבל ידיעה שסותרת את תפיסת העולם שלך אתה חייב לשדר אותה".
כיום חלק גדול מהכתבות שאנו רואים זה המחשב כותב. האם בעוד עשור מהיום כבר לא יהיה מקום למקצוע העיתונאי?
"תמיד יהיה. זה לא יעזור, בסופו של דבר חייבים את היכולת האנושית, מהחשב לא יודע להביא ידיעה חדשה. הוא יודע לסדר חומרים שכבר יצאו, אין לו את היכולת הזאת. מאיפה הוא ידע אם גדוד של גולני הסתבך בפעילות בסוריה לפני שעה? אולי חלק מהידיעות הפשוטות שקשורות במידע יותר המחשב יעשה. את הדברים הרציניים האדם ימשיך לעשות".
טיפ להצלחה? "קודם כל כישרון. אבל כמו שאמרתי קודם אתה חייב לעבוד קשה, להיות סקרן, לאהוב את המקצוע, להבין שמה שאתה עושה זה חשוב. אני יכול להגיד על עצמי שיכול להיות שהזנחתי הרבה דברים חשובים בחיים, אבל נהניתי, זה ריתק אותי. למי שאוהב את זה, זה אחלה של מקצוע".
הכותב הנו סטודנט לתקשורת בשנה ג' במכללה האקדמית עמק יזרעאל